בפוסט הקודם, ראינו את הזינוק החזק של ישראל בשנות ה 90'.
ב 98' עלה גלפנד לארץ, כשחקן צמרת עולמית ותיק; כאשר כבר 10 שנים קודם לכן, הוא דורג שלישי בעולם אחרי קספרוב וקרפוב, ושיחק לוח שני בנבחרת בריה"מ.

ההשתתפות הראשונה של גלפנד בנבחרת היתה באולימפיאדת 2000 (כשהיה בן 32).
אליו הצטרפו שחקני שלד הנבחרת לאורך העשור : סמירין, סוטובסקי ובוריס אברוך, כאשר השניים הראשונים הם שחקני טופ 20 עולמי, ואברוך האובראצ'יבר, בסביבות מקום 50-60 בעולם.
(אפשר להקליק על הלינקים הכחולים לטובת מידע נוסף עליהם מפוסטים קודמים).

אל הרביעיה הקבועה, הצטרפו הפעם לב פסאחיס הותיק, שהיה בשלהי הקריירה, ובעברו זכה באליפות ברה"מ ביחד עם קספרוב, והשישי היה אלכס חוזמן.

התחרות העולמית בתקופה ההיא היתה חזקה מאד, וישראל הצליחה לסיים את האולימפיאדה במקום ה 5 המאד גבוה, מתוך 126 נבחרות, ועם 34.5 נקודות, רק נקודה פחות מהונגריה עם לקו ופולגאר, ומאוקראינה עם איבנצ'וק.
תוך שאנו מקדימים את אנגליה עם אדמס ושורט, את הודו ואת סין.

ב 2002 "הסתפקנו" במקום ה 9, שעדיין היה מרשים, באותה שנה בה גלפנד וסמירין ייצגו את "שאר העולם" בתחרות השלישית והאחרונה בינתיים של "רוסיה מול שאר העולם" ועשו תוצאות יפות. זו גם היתה האולימפיאדה האחרונה של פסאחיס.

המדליות הגיעו לראשונה דווקא באליפות אירופה, עם מדליית כסף ב 2003 (רוסיה וגרוזיה על הפודיום), ומדליית כסף נוספת ב 2005 (הולנד וצרפת בפודיום).

בתווך השגנו עוד מקום 5 באולימפיאדת 2004 (רויז מלך התיקו החליף בסגל את פסאחיס). הקדמנו שם את הודו, קובה והולנד החזקות.
ב 2006, שיפרנו למקום 4 (מתוך 148 נבחרות), כאשר מיכלבסקי מצורף הפעם במקום רויז, כשלפנינו רק ארמניה, סין וארה"ב(בשוויון נקודות איתנו), ואנו מקדימים את הונגריה, רוסיה(!), צרפת ואוקראינה. כאשר אברוך הנמרץ זוכה במדליה אישית על השגיו בלוח רביעי.

ב 2007 הוזמן גלפנד לתחרות אליפות העולם, תחרות-על עם 8 השחקנים הטובים בעולם, שהזוכה בה הוכרז כאלוף העולם. גלפנד היה מדורג 7 מתוך 8 לפי מד-כושר, אך סיים במקום השני המשותף ביחד עם קרמניק (אנאנד זכה והוכתר כאלוף העולם ה 15).

ב 2008 הגיעה המדליה האולמיפית הראשונה, עם כסף בדרזדן, תוך שאנו מקדימים בנקודה שלמה לפחות את ארה"ב, אוקראינה, סין, אזרבייג'אן, רוסיה(!) והונגריה (זכתה ארמניה, אותה ניצחנו במפגש בין הנבחרות).

בטורניר זה היינו בהרכב יוצא דופן, ללא סמירין וסוטובסקי. הצטרפו לנבחרת רויז מלך התיקו ששובץ בלוח השני לאחר גלפנד, וכן רודשטיין המאד צעיר.
גלפנד(7.5 מתוך 10 בלוח ראשון) ורודשטיין (7 מתוך 9 בלוח חמישי- מחליף) זכו למדליות אישיות על השגיהם. רויז, שמד הכושר שלו היה נמוך משל רוב חברי הנבחרת, הוכיח את עצמו כ"סטופר" בלוח השני כשסיים עם 2 נצחונות, 7 תיקו וללא הפסד, מול שחקנים המדורגים הרבה מעליו במקרים רבים.

ב 2009 גלפנד זכה בטורניר גביע העולם, תוך שהוא מדיח בדו-קרבות, שורה ארוכה של שחקני צמרת עולמית.

ב 2010, שחזרה הנבחרת את ההגעה לפודיום האולימפי, עם מדליית ארד (146 נבחרות השתתפו), לאחר אוקראינה ורוסיה, ולפני הונגריה, סין, רוסיה-2, ארמניה, ארה"ב וצרפת.
ההרכב הפעם היה גלפנד, סוטובסקי, סמירין, רודשטיין ומיכלבסקי.
גלפנד וסוטובסקי זכו במדליות אישיות על השגיהם, כאשר ההופעה של סוטובסקי (6.5 מתוך 8 בלוח שני) נחשבת לפי מד-ביצועים לאחת הטובות בתולדות האולימפיאדות.
בתמונת השער של הפוסט אפשר לראות את נבחרת ישראל על הפודיום, כאשר מופיעים לפי הסדר גלפנד, רודשטיין (מתכופף), סוטובסקי, מיכלבסקי, אלון גרינפלד (קפטן הנבחרת) וסמירין.
(התמונה מהג'רוזלם פוסט).

ב 2011 (אנחנו מותחים קצת את העשור), זכה גלפנד בתחרות המועמדים, עם ניצחון בגמר על גרישצ'וק, וב 2012 התמודד באופן מכובד ביותר בדו-קרב על אליפות העולם עם אנאנד.
ב 2013 השיג גלפנד(בגיל 45) את הישגו הגדול האחרון, עם זכיה מרשימה בתחרות לזכר טל תוך שהוא מקדים את קרלסן, קרואנה , קרמניק ונקמורה.

ישראל סיימה רצף של אולימפיאדות (החל מ 1998) במקומות 4 , 5 , 9 , 5 , 4 , 2 , 3, והיתה בתקופה זו אחת הנבחרות הטובות בעולם. היו אולי 2-3 נבחרות, עם רצף דומה או יותר טוב בתקופה זו.

מעניין עוד לציין שב 2002 , 2004, 2006 זכתה התוכנה הישראלית "דיפ ג'וניור" באליפות העולם לתוכנות מחשב.

ב 2005 אירח מועדון באר שבע את הטורניר היוקרתי של "מונדיאל השחמט" בהשתתפות מספר קטן של נבחרות החזקות בעולם.
ב 2006 זכתה ולריה דותן באליפות אירופה לשחקניות ותיקות.
ב 2010 שבר אלוף ישראל אליק גרשון את שיא גינס במשחק סימולטני, כאשר שיחק בכיכר רבין מול 525 שחמטאים וניצח 86% מהם.

אחרי שורת ההשגים ההסטוריים (והאולי בלתי ניתנים לשחזור) האלה, ניגש את רשימת אלופי ישראל לאורך העשור:

• 2000 – בוריס אברוך ואליק גרשון
• 2002 – איליה סמירין (2)
• 2004 – סרגיי ארנבורג
• 2006 – מקסים רודשטיין
• 2008 – בוריס אברוך (2)
• 2010 – ויטלי גולוד

על חלקם פירטתי בפוסטים קודמים (ראו בלינקים הכחולים).
גולוד יהיה בפוסט הבא, מה שמשאיר אותנו עם שני אלופים:

אליק גרשון

גרשון זכה באליפות ישראל עד גיל 16, כבר בגיל 13 (1993), ולאחר מכן באליפות העולם לנוער כאשר היה בן 14, ושחזר את השגו הגדול כעבור שנתיים בגיל 16.
הוא השיג דרגת רב אמן בגיל 20 (שנת 2000), כאשר באותה שנה זכה באליפות ישראל במשותף עם בוריס אברוך, ובמקביל גם באליפות ישראל לנוער.
באליפות ישראל הקדים גרשון בין היתר את פסאחיס, גולוד, רויז וסוטובסקי.
ב 2007 הוא פרסם ספר שחמט שזכה במספר פרסים.
גרשון גם החזיק כאמור בשיא גינס למשחק סימולטני מרובה משתתפים למשך זמן מסוים.

סרגיי ארנבורג

ארנבורג עלה לישראל בשנת 1999 (גיל 16), הוא זכה באליפות ישראל לנוער שנתיים רצוף 2002-2003, ובשנת 2004 זכה באליפות ישראל, לאחר שקיבל דרגת רב-אמן, תוך שהוא מקדים בתחרות את גולוד, אברוך, רויז וגרשון.
ארנבורג מתגורר כיום בארה"ב ונחשב לאחד מ 25 השחקנים החזקים במדינה. בשיאו היה מדורג בסביבות המקום ה 100 בעולם.

על נבחרות הנשים אפרט בפוסט אחר, רק חשוב להזכיר את מאשה קלינובה הותיקה, שייצגה את ישראל בכל האולימפיאדות משנת 1994 עד היום.
נבחרת ישראל לנשים זכתה לאורך העשור במקומות מכובדים באולימפיאדות הנשים:
20 , 13, 25 , 29 , 9 , 23 מתוך 130-140 נבחרות
כאשר עשור קודם לכן זה היה 18 , 25 , 9 , 7 , 18

נבחרות הנשים של ישראל לאורך העשור הורכבו ברובן הגדול משחקניות חזקות מברה"מ לשעבר, כאשר לחלקן דרגת אמן בין-לאומי כללי.